טיול גדול בגיל 30 – התנדבות בחווה בתאילנד עם חתלתול וטרק מפחיד להר

אחרי חודש של בילוי ופינוק באיים בתאילנד החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע למקום מיוחד ולעשות משהו שהוא לא תיירותי, לאחר מחקר באינטרנט החלטנו לנסוע להתנדב בחווה שראיתי במקרה באיזה בלוג.

החווה היתה במרחק של שלוש שעות נסיעה מצ'אנג מאי. היא מנוהלת ע"י נזיר לשעבר בשם פינאן ג'ים ואשתו פינאן טי, פינאן ג'ים היה נזיר במשך שש עשרה שנים ולאחר שהבין שאין יותר מה ללמוד מחיי הנזירות. הוא פרש כדי להקים את החווה. המטרה שלו היא להעביר את דרכי הבודהיזם למתנדבים מכל העולם, על מנת להמשיך את המורשת שלו ושל השבט שלו.

החווה דיי מבודדת ומוקפת ברובה ביער, יש בה חיות וישנם כמה בקתות עץ ובמבוק בסיסיות עם מזרן על הרצפה ושם ישנים. השירותים הם שירותי חור והמקלחת עם דלי  ואין שם חשמל . 

סדר היום בחווה כלל מדיטציה ויוגה בבוקר, עבודה בחווה במהלך היום (בין לבין ארוחות מדהימות) ובערב סיפורי בודהיזם. היה שם חם במהלך היום, אבל בלילה היה קפוא בגלל שהבקתה לא היתה אטומה ולא היה חימום. אני ישנתי עם מעיל וכובע צמר , עם שני זוגות גרביים ועם ארבע שמיכות מעליי.

בחווה היה אסור לדבר הרבה , זה חלק מחוקי הבודהיזם, חוק שאני די התקשיתי לעמוד בו. בעל החווה כל פעם היה אומר לי לדבר פחות ואני ניסיתי אבל זה היה לי ממש קשה. המטרה של לא לדבר הרבה היא כדי להתמקד בהווה, לא לדבר על העתיד ומה מתכננים לעשות פשוט להתרכז במה שקורה עכשיו וגם כי כנראה שלא היה לו כל לשמוע כל כך הרבה קישקושים כל היום. 

הבקתה שקיבלנו הייתה בלי דלת ובמקום זה היה תלוי רק וילון. בלילה הראשון היה חתלתול שכל הזמן נכנס אלינו לבקתה לנסות להתחמם ולישון איתנו בין השמיכות. לצערי אני אלרגית לפרוות החתולים, אז בלית ברירה במשך כל הלילה בעלי היה צריך להעיף את החתול מהבקתה.

בבוקר לאחר לילה ללא שינה, הוא החליט שויהי מה הוא בונה לנו דלת לבקתה, הייתי קצת סקפטית שבעלי איש ההייטק יצליח לבנות משהו, אבל עוד באותו יום הוא כבר סיים ושם לנו דלת לבקתה  (גם חכם וגם הנדימן) ובלילה החתול לא הצליח להכנס. מתישהו בשעות הערב, רציתי ללכת לשירותים והיה מאוד חשוך בחוץ כי אין אור . יצאתי מהבקתה וירדתי במדרגות, החתול שלא הצליח להיכנס לבית החליט שהוא נרדם שם. אני לא ראיתי אותו ודרכתי עליו הוא דפק צווחה וקפץ ואני צווחתי ונפלתי מהמדרגות. אחרי הנפילה הגיע הבכי ובעלי ועוד כמה מתנדבים באו לראות מהר מה קרה לי. למזלי היו רק כמה שפשופים אבל לא משהו רציני. מיותר לציין שמאז החתלול לא חזר לבקתה שלנו ולא למדרגות.

באחד הימים פינאן ג'ים החליט לתת לנו יום חופשי מעבודות ונתן לנו בחירה בין להישאר בחווה למנוחה לבין טרק להר הכי גבוה באיזור או מסלול הליכה בין כפרים. הרוב בחרו בטרק להר אבל אחרי שפינאן ג'ים תיאר את המסלול, כולם שינו את דעתם ועברו למסלול ההליכה, כולם חוץ ממני, בעלי וישראלי נוסף שהחלטנו שאנחנו הולכים על זה!  שאלנו את פינאן ג'ים האם לדעתו אני מסוגל לעשות את זה, הוא חשב לכמה רגעים ואמר שכן.

בהתחלה היתה הליכה נחמדה בתוך הג'ינגל עם עליות מתונות יחסית, אבל אז הגענו לעליה מאד גבוהה ותלולה וכמעט ולא היו עצים להיאחז במשהו רק קוצים וסלעים. כל פעם שניסיתי קצת לעלות ישר החלקתי למטה. לא היו לי מספיק כוחות ברגליים כדי להחזיק את עצמי ואני כבר עמדתי לוותר, אבל בעלי נעמד מאחוריי ועם הראש והידיים דחף אותי למעלה . זאת היתה עלייה נוראית אבל בסוף הצלחתי להגיע למעלה. רק שאז הבנתי שיש עוד מלא עליות עד שנגיע לפסגה ואני כבר הייתי קרובה לאפיסת כוחות. המשכתי למעלה לאט ובזהירות, כי זה היה ממש מחליק ותוך כדי שאני עולה, קלטתי שאחר כך אני אצטרך לרדת את כל זה !

אחרי שעתיים כמעט הגענו לפסגה. התחושה היתה מדהימה ומספקת והנוף בלתי ניתן לתיאור. אכלנו ואז נחנו בערך שעה והחלטנו להתחיל את הירידה. ואז בעצם התחיל הסיוט.  הירידה הייתה אפילו יותר קשה מהעליה. זה היה מחליק נורא וכל הזמן ניסיתי לבלום את עצמי עם מקל וזה דרש ממני המון אנרגיות. גם הפחד שיש צוק מכל הצדדים ואם מחליקים זה נגמר באסון לא עזר למצבי. חלק מהזמן פשוט ישבתי וניסיתי לרדת, אבל בגלל שהיה מלא סלעים וקוצים היה ממש כואב. לאחר כשעתיים וחצי שנראו כמו נצח, הגענו לחלק שבו היתה העלייה התלולה שמלמעלה הייתה נראית גבוה פי שתיים. אני ובעלי ישבנו על הקרקע והוא התגלש מעט ואז נעצר ואז אני התגלשתי מעט אחריו ונבלמתי על ידו.

זה היה מאד מפחיד, מסוכן וכואב, אבל איכשהו בסוף הצלחנו לסיים את הירידה. אני גיליתי שכל המכנס שלי נקרע מאחורה, אבל זה היה הדבר האחרון שעניין אותי . אני רק הייתי מאושרת שהצלחתי לסיים את הירידות המטורפות האלה בחיים וכמעט בלי נזקים. חזרנו מהטרק מותשים אך מרוצים ואני הבנתי שטיפוס הרים בלי ציוד מתאים, הוא לא בשבילי.