טיול של אחרי צבא להודו – רובוט שורטי ומוטי

לטיול הגדול אחרי צבא טסתי עם חברה שלי גלית וכבר ההתחלה של הטיול שלנו היתה הזויה ביותר כי כמובן שאני הצלחתי לשכוח משהו חשוב ביותר : את הדרכון! 

את הטיול התחלנו בדלהי ומשם לקחנו אוטובוס למנאלי. אחרי כמן זמן הגענו למנאלי אתם שואלים? אחרי עשרים וארבע  שעות של תענוג צרוף. (הפוסט עם הסיפור על תחילת הטיול הגדול)

בקיצור בואו נתקדם לסיפור עצמו ..

פרידה מהחבר

לפני הטיול אני והחבר בזמנו (קיבוצניק שעבד כרפתן ) החלטנו לקחת פסק זמן בזמן שאני בטיול.אחרי כמה ימים מתחילת הטיול, הוא כתב לי מייל שהוא מאוד מתגעגע והוא רוצה שנחזור להיות ביחד גם לתקופה שאני בטיול. זה היה מאוד חמוד מצידו, אבל אני הבנתי שאני לא מעוניינת בקשר יותר.

ברגע שהתרחקתי הבנתי שאני לא באמת אוהבת אותו ולא רציתי שהוא יחכה לי במשך שלושה חודשים. למרות שזה נוגד את עקרונותיי החלטתי להיפרד ממנו במייל (באמת מתוך מחשבה שזה יהיה הכי טוב לשנינו). 

אחרי יום קיבלתי בחזרה מייל מחבר שלו "הוא כרגע לא יכול להתכתב איתך כי הוא מאושפז בבית חולים מיום שישי מהצהריים עקב תאונת עבודה (בעטה בו פרה). הוא עבר ניתוח אחד ובקרוב יעבור ניתוח שני שבו יכניסו לו פלטינות יד- כי הוא ריסק את המרפק".

בקיצור לא מספיק שהבן אדם עבר תאונה והוא בבית חולים הוא גם קיבל ממני בעיטה. אין ספק שיצאתי מניאקית בטירוף, אבל איכשהו גם כשחזרתי מהטיול הוא עדיין רצה שנחזור להיות ביחד (כנראה היה עדיין בהשפעת כדורים מהניתוח) ולצערי נאלצתי לפגוע בו שוב כי ידעתי שאני לא רוצה שנהיה ביחד.

רישום לאוניברסיטה

במהלך הטיול הסתבר שאני צריכה להירשם לקורסים לתואר ולהכין מערכת שעות. דבר שאמור לקחת הרבה זמן ודורש מחשבה אבל האינטרנט היה ממש איטי בהודו (מדובר בזמנים שלעלות תמונה למחשב היה לוקח בערך חצי שעה של טעינה) וגם לא היה לי מושג מה עושים שם. אז למזלי היה לי את אורטל שהסכימה לעשות את זה בשבילי. ככה שלא היה לי מושג מה אני הולכת ללמוד ומתי.

דרך אגב, אורטל הכינה לי את מערכת השעות ורשמה אותי לקורסים אבל מעבר לזה היא גם הסיבה שבכלל נרשמתי לתואר של מדעי המחשב ומערכות מידע ניהוליות. בגדול לא היה לי מושג מה אני רוצה ללמוד ואורטל הלכה בשבילי לאוניברסיטה לפגישה עם יועצת הלימודים שם והיא המליצה לה על התואר המשולב הזה ואורטל אמרה לי שזה נשמע לה טוב אז זרמתי עם זה ונרשמתי לתואר המשולב חחח בקיצור אורטל היא הסיבה בכלל שנרשמתי לתואר ושהצלחתי להרשם לקורסים 🙂

מנאלי 

היינו כמה ימים במנאלי. אני וגלית היינו שם בגסטהאוס וכל יום יצאנו לטייל במקום אחר. באוטובוס בדרך למנאלי הכרנו זוג נחמד. לבחור קראו יורי ולבחורה אולגה ויצאנו לטייל גם איתם. יורי הופתע מכך שהודו זולה והוא הרגיש שם כמו שייח. הוא קנה כובע טרבוש והיה יושב במרפסת וכל הזמן הזמין משהו אחר לאכול.

יום אחד אולגה התקשרה שנבוא מהר כי יורי לא מרגיש טוב והוא רוצה להפרד. בקיצור הסתבר שיורי הצליח לחטוף קלקול קיבה מכל האוכל שאכל. אבל בגלל שהוא בחור (בלי סטיגמות אבל מה לעשות בנים לא יודעים איך להיות חולים) הוא חשב שהוא עומד למות. וכך יצא שאני וגלית באנו אליו לחדר והוא נפרד מאיתנו כי עוד מעט הוא ילך לעולמו. כמובן שאחרי יום הוא היה כבר כמו חדש ולא הבין למה טענו שהוא הגזים.

בכל אופן מאוד אהבנו את מנאלי והחלטנו להמשיך הלאה ליעד הבא…

קאסול

ממנאלי עברנו לקאסול ושם מצאנו גסטהאוס נחמד עם אנשים הזויים אבל חדר בחמישה שקלים. היתה לנו מרפסת ושירותים ומקלחת למטה באזור אחר.

ההכרות עם מיטל 

בגסטהאוס הזה הכרנו את מיטל אשר הצטרפה אלינו לחדר (כדי שנוכל לחסוך בעלויות של חמשת השקלים)  ועד היום היא אחת מחברותיי הטובות ביותר.

בהתחלה היא היתה ישנה איתנו אבל כל פעם בבוקר היא אמרה לי שאני בועטת בה מתוך שינה ועולה עליה ושנראה לה שהיא תעבור לחדר לבד (הלך החיסכון). לי זה היה נשמע מופרך כי מבחינתי אני ישנה ולא זזה מילימטר. אבל לילה אחד התעוררתי באמצע הלילה ולא ראיתי את מיטל ואז קלטתי שאני פשוט ישנה עליה. בבוקר היא הסתכלה עליי במבט של "אני עוברת חדר" ואני הסתכלתי עליה במבט של "מבינה אותך" ואז מיטל עברה לחדר ליד.

השכן האיטלקי

יום אחד ישבנו במרפסת ועישנו וגלית החליטה שהיא צריכה לירוק מהמרפסת. הבעיה שבדיוק עבר מתחת השכן האיטלקי המשוגע שלנו והיריקה של גלית פגעה בו(כן כן זה דוחה ממש) אחרי שנייה שמענו צרחות וקללות והרגשנו ממש לא נעים. הבעיה שהיינו ממש מסטולות ומה שקרה זה שהאיטלקי עלה אלינו למרפסת. ניסינו להתנצל ולהגיד שזה לא היה בכוונה אבל מה שקרה בפועל זה ששלושתינו נקרענו מצחוק ואמרנו "סליחה סליחה" אבל לא הצלחנו להירגע ורק צחקנו והוא התעצבן עוד יותר. 

יום למחרת הלכתי לכיוון המקלחת ובדיוק האיטלקי סיים להתקלח. הוא פתח את הדלת של המקלחת ועמד שם בתחתונים. הוא ניסה לקחת את כל כלי הרחצה שלו בידיים אבל פתאום הכל נפל לו. הוא התחיל לאסוף דבר אחד והדבר השני נפל. ככה במשך כמה דקות עד שהוא הצליח לקחת הכל. אני פשוט עמדתי שם ולא יודעת למה, אבל כשהוא סוף סוף בא ללכת, אני אמרתי לו :"היית צריך להביא את כל הדברים בתוך שקית כמוני". האו דפק לי מבט שונא בחזרה. מאותו רגע ישנו עם עין אחת פקוחה כי היינו בטוחות שהוא ינסה לרצוח אותנו אחרי כל מה שקרה איתו.

למזלנו לא באה נקמה (או שהיתה ולא ידענו על זה).

טראומת הקוסקוס

כשהחלטנו לעזוב את הגסטהאוס ולהמשיך הלאה ליעד הבא ניקינו קצת את החדר והמרפסת. אני ראיתי שיש מאפרה עם הרבה לכלוך. אז ברוב נחמדותי החלטתי לרוקן אותה לפח. ניסיתי למצוא פח ולא מצאתי אז נכנסתי למטבח שלהם וראיתי פח גדול שחור אז פשוט פתחתי את המכסה ובלי לחשוב פעמיים רוקנתי אליו את כל המאפרה.

פתאום שמעתי צרחה מהטבח (בהודית אנגלית כמובן ) "מה את עושה????????????????? זה לא פח זה המרק " והוא פתח את המכסה ואני קלטתי שאת כל הלכלוך שהיה לנו בחדר רוקנתי לתוך המרק שהוא הולך להגיש לאנשים במסעדה של הגסטהאוס. אמרתי לו שיזרוק את הכל אבל הוא פשוט שלף את מה שהוא הצליח עם היד ואמר שאין מצב.

הייתי כל כך בשוק ממה שקרה שלא סיפרתי על זה לאף אחד גם לא לגלית ומיטל. 

ובהזדמנות זאת אני רוצה בעצם להתנצל בפני כל מי שאכל את המרק הזה מי שלא תהיו ואיפה שלא תהיו אני מקווה שחוץ מקלקול בטן קטן לא נגרם לכם יותר נזק. עימכם הסליחה 🙂

אולי את הנקמה שלי קיבלתי כשנקעתי את הרגל בכפר נידח ולא יכלנו לעבור ממנו לשום מקום במשך שבוע.

דרמסלה 

משם המשכנו לדרמסלה. הגענו לאמצע שום מקום בשעה ארבע לפנות בוקר. הכל היה שומם. ואז כמו שרק בהודו יכול לקרות פתאום מישהו יצא מביתו והקים עמדת צ'אי כדי למכור לנו. לא התחשק לנו לשתות, אבל איך אפשר לסרב לאדם שיוצא בשעה כזאת מהבית שלו בשביל שקל בערך. קנינו שלוש כוסות.

בדרמסלה כל יום הלכנו לתפור בגדים אצל תופר שאמור להכין בגדים לפי עיצובים שאנחנו מבקשות, רק שהקשר בין מה שביקשנו למה שהוא הכין היה מקרי בהחלט. באותו זמן נראה לי שחשבנו שהבגדים יצאו די יפים (אין לי מושג למה. זה היה באיכות נוראית וזה היה נראה גרוע, בארץ אחרי זה זרקנו הכל). התופר היה קורא לנו: רובוט (אני, כי הוא טען שאני מדברת לאט מדי), שורטי (למיטל, כי היא נמוכה) ומוטי (לגלית, כי היא הזכירה לו מישהו בשם מוטי חח). בקיצור יצאנו ממנו עם עשרים סוגי בגדים לפחות כל אחת ואת כל הבגדים שלחנו לארץ בחבילה (נראה לי שכל הכסף שלי בטיול הלך על הבגדים הנוראיים והמשלוח).

יום אחד מיטל החליטה שהיא עושה קעקוע. גלית ואני ישר צעקנו עליה ואמרנו לה שהיא משוגעת ומי עושה קעקוע בהודו ושהיא לא נורמלית ושהיא תצטער על זה ושהיא תקבל זיהום .

מפה לשם, יום למחרת התעוררתי ואמרתי שחלמתי על קעקוע ושאני רוצה גם.. אז עשיתי קעקוע של שדונית בשכמה. 

ויום אחריי גלית עשתה קעקוע מכף הרגל עד הברך!!!

הפרידה ממיטל אבל האיחוד מהר מהצפוי 

את השבועיים הנותרים של הטיול המשכנו בלי מיטל כי היא נשארה בדרמסלה ואנחנו המשכנו הלאה. היעד הראשון היה ברישיקש והתכנון היה להמשיך משם לפושקאר ולעוד יעד אבל אחרי כמה ימים שלחנו למיטל הודעה והסתבר שהיא מאושפזת בבית חולים פרטי בדלהי אחרי תאונת אופנוע. כמובן שמיד נסענו לדלהי כדי לראות מה קורה איתה ולהיות איתה.

הסתבר שהיא נסעה עם מישהו מקומי על האופנוע שלו והוא החליק עם האופנוע שלו ולמיטל נפתחה כל הברך. בהתחלה לקחו אותה לבית חולים גרוכ בדרמסלה אבל למזלה היה שם בחור ישראלי שעשה שמיניות באוויר כדי שהביטוח יתן לה לעבור לבית פרטי בניו דלהי. למזלה זה הצליח. הם נסעו באותו לילה לדלהי (נסיעה סיוטית לפי מה שהיא תיארה) אבל לפחות בבית חולים הפרטי היא היתה בחדר משלה עם אחות צמודה (כי היתה מרותקת למיטה והיה אסור לה לזוז ממנה בגלל הרגל) והיה שם יחס ממש טוב.

יום אחד לבחור הישראלי שהיה איתה היה יום הולדת אז באנו לבית חולים לחגוג לו שם והזמנו פיצה האט חח שהיתה חריפה מדי (בכל זאת זאת הודו) אבל היתה טעימה. הקדמנו את הטיסה שלנו כדי לחזור עם מיטל הביתה אבל יום לפני הטיסה הסתבר שלמיטל היה עדיין אסור לטוס ולא היתה לנו אפשרות לשנות שוב את הטיסה אז נאלצנו לטוס בלעדיה ושבוע לאחר מכן היא חזרה בטיסה על אלונקה עם אחות צמודה!

אבל אל תדאגו היא עברה טיפולי פיזיותרפיה בארץ ואחרי חצי שנה חזרה לפעילות מלאה כאילו לא קרה כלום 🙂

וככה טיול הודו נגמר לו. נשמע טיפה טרגי אבל היה טיול מלא בחוויות , אתגרים , רגעים קשים ורגעים מדהימים ומצחיקים 

חוץ מזה איך אפשר לבוא בטענות הרי חזרתי בחיים לארץ.

2 thoughts on “טיול של אחרי צבא להודו – רובוט שורטי ומוטי

  1. וואו נופר, גרמת לי לצחוק כל כך הרבה פה בקול ליד המחשב, שבעלי הגיע לראות מה קרה לי… והתיישב לקרוא ועשה אותו הדבר (: אז תודה רבה רבה על סיפורים נהדרים ומצחיקים ! זה ממש תרופה נהדרת לתקופה לא משהו

    1. וואי ירדנה עשית לי את השבוע 🙂 איזה כיף לקבל כזאת תגובה.
      זה לא פשוט עבורי לשתף סיפורים אישיים כל כך במיוחד מהפחד שזה לא יעניין אף אחד.
      התגובה שלך ריגשה אותי מאוד 🙂

Comments are closed.