למדתי לשחרר ואז הוא חזר…

אני ורומן נפרדנו והתקופה בלעדיו היתה קשה ביותר (פוסט על ההכרות עם רומן והפרידה),  אבל היו סביבי הרבה חברים ומשפחה שניסו לעודד אותי ככל שאפשר. 

במהלך התקופה שיצאנו גם החלפתי עבודה לחברה מדהימה בפתח תקווה, שם הכרתי מלא חברים שעודדו אותי הרבה ויצאתי איתם כל הזמן. הראש צוות שלי ידע שאני בתקופה קשה והוא היה מאוד מבין וקשוב.

פשוט המשכתי הלאה וקיוויתי שעם הזמן זה יהיה יותר טוב.

אני התלבטתי מה לעשות לגבי הטיסה לויאטנם בפסח (היו עוד חמישה חודשים לטיסה) והחלטתי שאני אטוס לשם בכל זאת (בפוסט על ההכרות כתבתי שחודש לפני הפרידה אני ורומן הזמנו כרטיסי טיסה לויאטנם לפסח).

מיכל חברה שלי מהעבודה שמעה שאני מתכננת לטוס לויאטנם, היא אמרה לי שזה חלום שלה לטוס לשם והיא מצטרפת אליי . אני כמובן שמחתי בטירוף ואחרי יום החברה המגניבה הזאת הזמינה כבר כרטיס טיסה. לא היה מקום בטיסה שלי אז היא קנתה כרטיס לטיסה אחרת.

בעקבות תכנון הטיול בויאטנם אני והחברה המגניבה התקרבנו עוד יותר והיה ממש כיף לתכנן את הטיול.

חשבתי שרומן יבטל את הכרטיס טיסה

אני הייתי בטוחה שרומן יבטל את הכרטיס שלו כי לא חשבתי שהוא יטוס לבד ולא חשבתי שמישהו יצטרף אליו כי בכל זאת זה טיול די יקר.

אחרי שלושה וחצי חודשים רומן שלח לי פתאום מייל. מהמייל הראשון ממנו התעלמתי כי הוא סתם שאל מה שלומי. אחרי שהוא ראה שלא עניתי, הוא שלח אחרי כמה ימים שוב מייל ובמייל הזה הוא ביקש סליחה אם הוא פגע בי ושאל על הכרטיס טיסה אם אני יודעת אם אפשר לבטל אותו. כמובן שישר עניתי לו שכן ושלחתי לו את המספר לביטול (הדבר האחרון שרציתי זה לטוס איתו באותה טיסה לויאטנם) .

וככה יצא שהייתי בטוחה שהוא ביטל את הכרטיס ואני המשכתי בתכנוני הטיול. שבוע וחצי לפני הטיסה פגשתי במקרה חבר של רומן והוא אמר לי שהוא כן טס בסוף לויאטנם.

אני אכלתי על זה סרטים. הבנתי שבמשך שלושים שעות (הטיסה היתה עם שתי עצירות) אני אצטרך לראות אותו . פחדתי מזה ממש. פחדתי שזה יציף את כל הרגשות שוב ופחדתי זה יהרוס לי את הטיול . בקיצור הייתי בסרט רציני.

אחרי כמה ימים קיבלתי ממנו פתאום הודעה. הוא כתב שהוא רוצה שניפגש. אני שיערתי שזה בגלל שהוא יודע שאנחנו הולכים להיפגש בטיסה והוא רוצה שניפגש לפני כן כדי שזה לא יהיה מוזר כשנראה אחד את השנייה בשדה תעופה. מאחר שאני ידעתי שגם ככה עוד שבוע אני אראה אותו הסכמתי להיפגש איתו.

ארבעה וחצי חודשים לא ראיתי אותו. הפסקתי לצאת למקומות שידעתי שגם הוא מבלה בהם רק כדי שלא ניפגש בטעות. עשיתי הכל כדי למחוק אותו מהחיים שלי כי זאת היתה הפרידה הכי קשה שהיתה לי. 

ופתאום אחרי כמה חודשים עמדתי להיפגש איתו. 

הלב שלי פעם בטירוף והייתי ממש במתח נפשי. 

המפגש המחודש

כשנפגשנו זאת היתה התחושה הכי מוזרה שיש. לפניי עומד רומן שמבחינתי היה "הבחור!!" ומבחינתו אני לא הייתי אותו הדבר. ישבנו בבית קפה והתחלנו לדבר וסתם התעדכנו על מה היה עד עכשיו. ואז שאלתי אותו "למה רצית שניפגש?" והוא אמר " זה לא ברור?" אז אני עניתי "לא" .

ואז הוא אמר "אני רוצה שנחזור להיות ביחד". הוא התחיל להסביר כמה היה קשה לו באותה תקופה וכמה שהוא רוצה שנהיה ביחד. שהוא הבין שזה מה שהוא רוצה באמת ושהוא מוכן להיות שם בשבילי במאה אחוז.

ברגע שהוא אמר את זה התחלתי לבכות .

כי מולי יושב רומן שהלב שלי שייך לו ואני כבר ויתרתי על האפשרות שאי פעם גם הוא ירגיש ככה ונסיתי למחוק אותו מהחיים שלי כמה שיכולתי ופתאום הוא אומר שגם הוא רוצה להיות איתי ושהוא בטוח בזה.

אמרתי לו את כל מה שאני מרגישה ושאני צריכה לחשוב על זה והוא הבין.

הלכתי הביתה ולא הצלחתי לעכל את הדבר המטורף שקרה לי כרגע.

אני לא הרשתי לעצמי אפילו לחלום על סיטואציה כזאת.

בכיתי המון מתוך שמחה, התרגשות ומתוך פחד.

איך מחזירים בן אדם לחיים שלך אחרי שכבר מחקת אותו אחרי שהלב שלך נשבר בגללו? 

ומצד שני איך אוכל לוותר על אהבת חיי? על רומן היחיד שבאמת ראיתי את העתיד איתו?

הייתי בסערת רגשות. התייעצתי קצת עם חברים ואני זוכרת שהראש צוות שלי אמר (היינו חברים טובים) "אני לא מבין מה ההתלבטות! ברור שאת חוזרת אליו ונותנת לזה צ'אנס. אם זה לא יצליח אז תדעי שניסיתי הכל ואם זה יצליח זה יהיה הדבר הכי מדהים שיש"

אז כמובן שהחלטתי שאני חייבת לתת לזה הזדמנות. 

אחרי יומיים נפגשנו שוב בבר. הכנתי רשימה של כל הדברים שהפריעו לי כשהיינו ביחד לפני הפרידה ואלה דברים שאני לא מוכנה שיהיו יותר. התחלתי להגיד לו את כל הדברים והוא אמר שהוא יודע את זה כבר בעצמו. שהוא יודע שהוא לא היה בסדר ושהוא יתן הפעם את כל כולו. כמובן שהוא גם צחק על זה שהכנתי רשימה כזאת. 

ואז בעצם זה קרה : חזרנו להיות ביחד!

הטיול לויאטנם

היינו ארבעה ימים לפני הטיול לויאטנם. הסברתי לרומן שאת הטיול תכננתי עם מיכל ואין סיכוי שאני אפגע בה או אשנה תוכניות בגללו וככה יצא שאני טסה איתו אבל ממשיכה את הטיול עם החברה המגניבה.

אני ורומן טסנו יחד. כשהגענו להאנוי באנו לקחת את התיקים. את התיק של רומן ראינו די מהר על המסוע וחיכינו שהתיק שלי גם יגיע. חיכינו וחיכינו עד לשלב שלא הגיעו כבר תיקים ורק שנינו עמדנו ליד המסוע. היתה לי תקווה שאולי התיק שלי פתאום יצוץ. אבל בצורה מאוד מפתיעה הוא לא צץ. הלכנו לדווח על זה ואמרו לנו שהתיק כנראה לא עלה לטיסה ושאני אקבל אותו יותר מאוחר (או אחרי כמה ימים) ושיצרו איתי קשר. הייתי קצת בבאסה. אבל אז קלטתי שאני בויאטנם עם החבר שאני אוהבת ועוד מעט אטייל עם החברה המגניבה. אז למי איכפת מהתיק?

בילינו את כל היום יחד בהאנוי, כי הטיסה של החברה היתה צריכה לנחות רק בעשר בלילה ואנחנו כבר הגענו בבוקר. בערב נפרדתי ממנו וחיכיתי לחברה בלובי ולבינתיים גם הגיע לי התיק למלון ואני ממש התלהבתי. החברה הגיעה אחרי זה והתחלנו את הטיול המשותף שלנו. 

אני טסתי בלי פלאפון אז רומן קנה לי פלאפון קטן כזה כדי שנוכל לשלוח הודעות אחד לשנייה ובמהלך הטיול התעדכנו כל פעם .

הטיול היה מדהים עשינו המון דברים וממש אהבנו את ויאטנם. פשוט מקום מהמם עם אנשים טובים, אוכל מעולה ונופים מטורפים.

את היומיים האחרונים רציתי להעביר עם רומן ובעצם החברה המגניבה נשארה בדרום ויאטנם ואני לקחתי טיסה לצפון ויאטנם. הוא לקח אותי למקומות שהוא מצא ואני לקחתי אותו למקומות שאנחנו אהבנו ואז טסנו לארץ חזרה. ביום ההולדת שלי.

קרדיט לתמונות : מיכל לב

חזרה לארץ

בשובנו לארץ רומן עבר לגור אצלי (בקופסת הסרדינים) כי לו לא היתה דירה. מסתבר שכשהיינו פרודים הוא נהיה הומלס שעבר בין סאבלט לסאבלט, כי הוא לא רצה להשכיר דירה מתוך תקווה שנחזור להיות ביחד. בגלל שרצינו לחסוך כסף חשבנו להישאר בדירת חדר שלי אבל הבנו מהר מאוד שזה בלתי אפשרי לשני אנשים לגור שם.  מרוב רצון להוציא פחות כסף, אפילו שקלנו לשים פרגולה במרפסת כדי להפוך אותה לסלון אבל בסוף… אחרי חודש עברנו לגור ביחד בדירה מצ'וקמקת עם בעל דירה הזוי לחלוטין (הוא היה נראה כמו קריקטורה משוגעת), אבל השכר דירה היה נמוך מאוד לעומת דירות שני חדרים אחרות והיא היתה במרכז תל אביב . אז התפשרנו עליה.

החזרה להיות ביחד לא היתה הכי פשוטה כי היו לי הרבה משקעים מהקשר לפני והיינו צריכים לעבוד על זה ולדבר הרבה על הכל כדי להתמודד עם המצב . אבל לאט לאט כבר הייתי יותר בטוחה בקשר והרגשתי יותר רגועה.

רומן השתנה במאה שמונים מעלות ובעצם נהיה לכל מה שאז רציתי שהוא יהיה. הוא הפגין רגשות, הוא לקח אותי לכל מקום שהוא הלך, הוא פירגן לי הוא נתן לי הרגשה שאני הדבר הכי טוב שקרה לו. זה גרם לי להבין שהפרידה הזאת היתה הדבר הכי נכון לשנינו. הוא נסגר על עצמו ואני למדתי להיות קשובה לעצמי ולדעת לשים גבולות כדי שיהיה לי טוב.

עם הזמן הקשר נהיה ממש טוב ואפילו קיבלנו החלטה.

החלטנו ששנה מרגע זה  אנחנו רוצים לקחת פסק זמן מהעבודה ולטוס לטיול ארוך לחול של לפחות חצי שנה. החלטנו שזאת בעצם המטרה שלנו לעתיד. בעקבות ההחלטה הזאת רומן גם הציע לי נישואים ועל כך אפשר לקרוא בפוסט על ההצעה.

One thought on “למדתי לשחרר ואז הוא חזר…

Comments are closed.