מתנה בלתי נשכחת מהחופשה בסיני

לפני הגיוס נסעתי עם עוד שלוש חברות לסיני. 

היינו שם במשך שבוע. כל יום מהבוקר עד הערב בים. בערב מעשנות נרגילה, משחקות שש בש, אוכלות מקלובה (הכי טעימה שאכלתי אי פעם) ושותות סחלב. 

אם יש מקום שהייתי שמחה לחזור אליו זה סיני . הרי מה בן אדם צריך יותר מחוף שקט עם זולה נחמדה ואנשים טובים מסביבו?

אחד העובדים, מוחמד, למד בבריטניה, ככה שהמבטא שלו היה ערבי- בריטי ואני לא הצלחתי להבין שום דבר ממה שהוא אמר. יום אחד הזמנתי אבטיח חתוך. הוא חזר אליי ואמר שאין אבטיח ויש רק מלון ושאל אם זה בסדר. אני לא הבנתי מה הוא אמר, אז פשוט, מתוך אינסטינקט אמרתי כן. אחרי כמה דקות הוא הביא לי מלון ושאלתי אותו למה הוא הביא מלון הרי ביקשתי אבטיח והוא לא הבין מה אני רוצה ואני לא הבנתי מה הוא רוצה. 

יום אחר ישבתי סתם עם החברות בזולה והוא בא ודיבר איתנו ואז הוא שאל אם הוא מפריע לנו. ושוב בגלל שלא הבנתי אותו, אמרתי כן. הוא נעלב והלך ואני לא הבנתי למה.  חברות שלי אמרו שזה היה מגעיל מצידי להגיד שהוא מפריע. לא הבנתי מתי אמרתי את זה. יש מצב שכשלא מבינים מישהו עדיף להגיד לא ולאו דווקא כן. אבל אני לא סגורה על זה.

ביום שבאנו לעזוב הוא פתאום אמר לי : "שמתי לך מתנה קטנה בתיק".

נכנסתי ללחץ. אני בארץ זרה ויש את מוחמד, שאמרתי לו שהוא מפריע לי ואותו מוחמד הצליח איכשהו להגיע לתיק שלי ולשים לי משהו בתוכו. 

התחלתי להוציא את כל הדברים מהתיק בהיסטריה בחיפוש אחר המתנה. הייתי בסרט שהוא שם לי משהו לא חוקי בכוונה ואז בגבול יעצרו אותי ואז יכניסו אותי לכלא. בקיצר סרט. חיפשתי במשך שעה ולא מצאתי כלום. כשהגענו לגבול הייתי בטוחה שזהו, מפה אני נשלחת לכלא. נפרדתי כבר מהחברות שלי והשלמתי עם הסוף המר.

אבל…

 הכל עבר בשלום ונסענו חזרה הביתה.

בבית כשפרקתי את התיק, פתאום גיליתי שם את המתנה.

מסתבר שמוחמד היה מאוהב בי בסתר והוא החליט להשאיר לי תמונת פספורט שלו, עם כיתוב מאחורה שאני אהיה איתו בקשר. והוא רשם לי את מספר הטלפון שלו והמייל.
ללא ספק המתנה הכי "טובה" שקיבלתי אי פעם חח…שקלתי לכתוב לו מייל שפעם הבאה שהוא שם הפתעה בתיק של מישהי וכמעט גורם לה לחטוף התקף לב, אז לפחות שזה יהיה צמיד יהלומים.