כשאני ורומן היינו חברים החלטנו לצאת לטיול טרקים בגאורגיה בחג סוכות (אוקטובר) זה היה הטיול הראשון שעשינו שברובו היה טרקים והאמת שלפני זה לא יצא לנו לעשות טרקים של כמה ימים.
נחתנו בטבליסי בלילה והיינו שם ליום אחד ומשם המשכנו למסטיה שהיא יעד מעולה לטרקים ומי שרוצה לעשות טרק לכמה ימים אז יש מסלול מפורסם של טרק ממסטיה לכפר אושגולי שאמור לקחת בערך 3-4 ימים ובמהלכו ישנים בכפרים על הדרך.
מסטיה
הגענו למסטיה אחרי שנסענו ברכבת לילה לזוגדידי ומזוגדידי לקחנו מונית עם עוד זוג למסטיה עצמה (הנסיעה במונית היתה סיוטית כי מדובר בנסיעה בעלייה תלולה ומפותלת וגם לי וגם לרומן היו בחילות מטורפות).
בקיצור הגענו מהנסיעה הקשוחה לגסטהאוס שהזמנו מראש ב11 בבוקר והיינו גמורים ורעבים.
אכלנו שם ארוחת בוקר ואז היו בפנינו שתי אפשרויות.
1. להעביר את היום ברוגע במסטיה וסתם לחקור את את העיר.
2. לצאת כבר באותו יום לטרק שבין הכפרים שהמסלול של היום הראשון אמור להיות בערך 7-8 שעות הליכה.
בגלל שהגענו לגאורגיה לטיול קצר של 9 ימים בגאורגיה עם לוח זמנים צפוך (אחרי מסטיה היינו אמורים המשיך עוד לשני יעדים – קזבגי וסיגנגי). החלטנו שזה הזמן הכי טוב לצאת לטרק כדי שנספיק להגיע עד אושגולי ולחזור (היו לנו רק 3 ימים למסטיה ורצינו לעשות את הטרק המלא)
מי יוצא לטרק בצהריים?
בקיצור יצאנו לטרק באחת בצהריים! כמובן שהיינו היחידים שיצאו לטרק בשעה הזאת אז היינו לבד בדרכים. השארנו את התיקים הגדולים בגסטהאוס במסטיה, לקחנו איתנו תיקים קטנים יותר והתחלנו את המסלול.
אה וביקשנו מבעלת הגסטהאוס ליצור קשר עם מישהי בכפר זבשי שבו היינו אמורים להגיע בסוף המסלול ולהעביר את הלילה , כדי שנבוא לישון אצלה (בכפרים האלה המקומיים מארחים אצלם בבית).
המסלול היה יפהפה ולמרות שהיינו עוד מותשים מהנסיעה נהננו מאוד מהדרך.
אבל… אני קניתי נעליים חדשות לטיול טרקים ולא יצא לי לנעול אותן לפני ובשלב מסויים בהליכה הנעליים פצעו אותי והיה לי קשה מאוד ללכת (וכמובן שהיו לי עוד נעליים אבל נעלי הספורט השניות שלי נותרו בתיק הגדול במסטיה) ובנוסף התחיל לאט לאט להחשיך והתחיל להרגיש לנו שטעינו בדרך.
עכשיו שתבינו איזה טיילנים מקצועיים אנחנו. יצאנו למסלול עם פלאפון (לא סמארטפון) שלא היתה לו סוללה. בלי מפה. בלי לבוש חם ללילה. בלי אוהל או שק שינה. עם שני פנסים שאחד מהם לא עבד ועוד התחלנו את המסלול בצהריים.
המצב נהיה בעייתי
בקיצור בשלב מסויים בשעה 7 בערב כבר נהיה חשוך ואנחנו מצאנו את עצמנו תקועים באמצא שום מקום. הגענו לאזור עם המון בורות קטנים ובוץ ואנחנו עם פנס אחד שבקושי מעיר משהו ואני כל שנייה נופלת לבור כי אני חצי צולעת עם הנעליים החדשות ולאט לאט מתחילה לראות את חיי עוברים מול עיניי. רומן אמר שיש לנו שתי אפשרויות
אחת להשאר לישון איפה שאנחנו על האדמה שם ולקוות שנשרוד את הלילה (בלי שום ציוד, אוכל או לבוש חם) או לנסות לחזור אחורה ולהגיע לכפר האחרון שראינו בדרך ולבקש עזרה. אני באותם רגעים רציתי רק לישון אבל באמת שחששתי שאמות שם אז החזקתי לרומן את היד והתחלנו לחזור ולקוות שנמצא את הכפר הקודם.
איכשהו בתשע בלילה הגענו לכפר והחלטנו לדפוק בדלת של בית אחד. דפקנו בדלת והאישה פתחה את הדלת והיתה מופתעת ביותר. למזלנו רומן דובר רוסית והגאורגים מבינים רוסית וככה רומן הצליח להסביר לאישה שהלכנו לאיבוד ואנחנו אמורים להגיע לכפר זבשי ושמישהי בשם נורה מחכה לנו שם. האישה ובעלה היו מאוד נחמדים והציעו לנו פירות ואז הבעל אמר שהוא יוכל לקחת אותנו במשאית שלו לכפר זבשי בתשלום. כמובן שאנחנו ישר הסכמנו .
הצלחנו להגיע לכפר זבשי
ככה בעשר בלילה הגענו לבית של נורה בזבשי.
נורה הנהדרת חיכתה לנו ולא הבינה מה קרה אבל לשמחתינו היא הכינה לנו ארוחת ערב ואחרי היום הקשה אכלנו אוכל טעים והתכוננו ללכת לישון.
התנאים לא היו הכי פשוטים כי המקלחת והשירותים היו מחוץ לבית ובלילה היה כבר ממש קר. ישנו על מיטת יחיד שנינו עם חמש שמיכות כי היה לי מאוד קר ולא הצלחתי להתחמם. ומעבר לזה היתה עוד בעיה. היינו אמורים להמשיך יום למחרת לכפר הבא והכפות רגליים שלי לא יכלו לעמוד בעוד יום עם הנעליים הארורות שקניתי.
אז בבוקר התעוררנו ונורה הכינה לנו ארוחת בוקר וחשבנו מה נעשה עם הנעליים. החלטנו להתקשר לבעלת הגסטהאוס במסטיה ולשאול אם יש אפשרות שמישהו יביא לנו את הנעליים ברכב ואנחנו נשלם לו. למזלינו היתה אפשרות כזאת. חיכינו עד שהבחור יקפיץ לי את נעלי הספורט כדי להמשיך בדרך..
יום חדש מסלול חדש הפעם לכפר אדישי
התכנון היה לצאת מוקדם לטרק כדי שלא יקרה שוב את מה שקרה יום לפני, אבל עד שהנעליים הגיעו היה כבר 11 בבוקר והחלטנו בכל זאת לצאת לדרך. נפרדנו בנשיקות וחיבוקים מנורה והודינו לה על הכל ויצאנו לדרך כמובן ששוב היינו היחידים במסלול כי כל המטיילים יוצאים ב-8-9 בבוקר.
הדרך היתה מהממת כרגיל ,אך באופן לא מפתיע בשלב מסוים איבדנו הסימונים של המסלול. המשכנו ללכת עוד ועוד ולא מצאנו שום סימון. הייתי בטראומה מיום לפני ופחדתי להמשיך ככה כי השעה היתה שתיים בצהריים והיינו רק בחלק של עלייה על ההר וידענו שאחרי זה אמור להיות חלק של עוד איזה 4-5 שעות הליכה.
פתאום נתקלנו במישהו מקומי ואמרנו לו שהלכנו לאיבוד. הוא אמר שהוא יכול לעזור לנו להגיע לסוף העלייה בהר בתשלום (מן הסתם ) ומשם הדרך מישורית ופשוטה לניווט ונוכל להמשיך לבד.
חוזרים אחורה
נכנסתי לסרטים שהוא עובד עלינו ושהוא לא יודע את הדרך כל כך ושאחרי ההר יש עוד דרך בעייתית ואז שנלך עוד יותר לאיבוד ויחשיך ונמות בהר (כפי שאפשר להבין יש לי נטיה לחרדה ולחשוב שאני הולכת למות בכל מצב). קיצר החלטנו לוותר ולחזור חזרה לכפר זבשי לנורה חחחח
חזרנו אחורה והגענו לבית של נורה. נורה היתה ממש מופתעת שחזרנו אבל לא היו לה אורחים לאותו יום ויכלנו להשאר אצלה לעוד לילה. הבנו שאנחנו לא יודעים לנווט הכי טוב (מעניין איך הגענו למסקנה הזאת?) ונורה הציעה שנקח איתנו מדריך ליום למחרת שיראה לנו את הדרך על ההר וזה היה נשמע לנו רעיון טוב. קבענו עם המדריך ל8 בבוקר כדי לוודא שלא נלך לאיבוד בחשיכה.
נסיון שני לטרק לאדישי
יום למחרת באמת הגיע המדריך ויצאנו איתו למסלול (הפעם ראינו הרבה מטיילים במסלול).. הבנו איפה טעינו יום לפני והסתבר שהאיש שרצה להראות לנו את הדרך לא עבד עלינו ובאמת ההמשך בעליה לא היה בעייתי מדי והחלק אחריו היה מישורי ובאמת פשוט לניווט.
הידד אנחנו באדישי עם החזירים
כך יצא שהגענו כבר לכפר הבא אדישי בצהריים. חיפשנו איפה נישן באותו לילה ומצאנו משפחה נחמדה וקבענו איתם שנישן אצלם. העברנו את המשך היום בסתם מנוחה וסיבוב בכפר ובערב אכלנו איתם ארוחת ערב. אני אוהבת לאכול אוכל בריא (יחסית) אבל הם הכינו רק מאפים מלאי שומן . בגלל שהייתי מורעבת אז נאלצתי לאכול את מה שהם הכינו אבל ברגע שהאמא הוציאה שם גוש של גבינה מומס בחמאה עם שמן מהתנור פרשתי חח אפילו רומן שאוכל הכל ויתר על התענוג השומני הזה.
כרגיל תנאי השינה לא היו מדהימים (מקלחת ושירותים מחוץ לבית ודי רחוקים, חדרים לא מספיק מחוממים) והפעם נוספו לזה גם משפחת חזירים מחוץ לחדר שלנו שבאמצע הלילה ליוו אותי כשהלכתי לשירותים 🙂
בעיקרון יום למחרת היינו אמורים להמשיך לסוף המסלול לאושוגולי אבל היה מדובר בהליכה של 10 שעות בערך וידענו שאנחנו צריכים להספיק להגיע עד 5 אחר הצהריים כדי לקחת מונית חזרה לזוגדידי ומשם להמשיך ליעד הבא קזבגי. לכן לא סיימנו את הטרק המלא (אנחנו מתכננים לחזור לשם יום אחד ולסיים את הטרק המלא עד אושגולי ). בבוקר לקחנו הסעה חזרה למסטיה.
קזבגי
אחרי מסטיה הגענו למקום מדהים בשם קזבגי שהנוף ממנו שונה לגמרי ממה שהיה במסטיה. במסטיה הנוף היה של הרים בשלל צבעים בצבעי הסתו ובקזבגי היה נוף הררי מושלג עם נהרות .
לאורך כל הטיול נפלנו על מזג אוויר מדהים וחמים בלי גשם (למרות שהיה אוקטובר והרבה הזהירו אותנו שעלול להיות גשום רוב הזמן). אז את כל המסלולים עשינו עם בגדים דקים ובלי מעילים.
טרק קליל אבל כמובן שאצלנו הכל מסתבך. ביום האחרון שלנו בקזבגי לפני שתכננו להמשיך ליעד הבא החלטנו לצאת למסלול הליכה בהרים.
יצאנו בבוקר למסלול והלכנו לנו בין זרמים קטנים של מים בהר. בשלב מסויים התחיל להיות קצת קריר. המשכנו בהליכה כרגיל ואז באתי לעבור זרם מים שהיה רחב יחסית ועם זרם חזק. רומן הצליח לעבור אותו אז חשבתי שגם אני יכולה וכמובן שהחלקתי ונפלתי כולי למים הקרים. זה לא היה כזה נורא אם המזג אוויר היה שמשי כמו בימים הקודמים, אבל בשנייה שנפלתי למים התחיל שלג!! פתאום ככה סתם שלג משום מקום.
חוק מרפי ובעל שחי באשליות
אז אמרתי לרומן שיוציא לי מהתיק את הביגוד החם ששמתי יום לפני (כפפות, צעיף ומעיל).
אבל.. מה מסתבר???? רומן ההזוי חשב שיהיה יום שמשי עד כדי כך שהוא יוכל אפילו לשחות בנהר! אז מה הוא עשה? הוא שם את הבגד ים שלו בתיק ועוד איזה מזרן למים והוציא את המעיל והצעיף שלי וגם כפפה אחת כדי שיהיה מקום לדברים הקיציים שלו !
בקיצור אני שם קופאת מקור כולי רטובה ומה שיש לי זה רק כפפה אחת. כמובן שבגלל השלג גם רומן נרטב לגמרי ומצאנו את עצמנו באמצע הר רטובים ובלי שום ביגוד חם.
הנעליים והגרביים שלנו היו ספוגי מים. אז החלטנו להוריד נעליים וגרביים ועטפנו את הכפות רגליים בנייר טואלט כדי לספוג את הרטיבות.
ובגלל שלשנינו היה ממש קר הלכנו איזה שעה תוך כדי שאנחנו מחזיקים ידיים בתוך הכפפה אחת שנשארה ורומן שם את הבגד ים שלו בתור צעיף וגם כפות רגליים שהתבאנו כי הנייר טואלט התקשה מהמים :\
למזלנו בשלב מסוים השמש התחילה לצאת ואז את שאר המסלול שהיא בערך 4 שעות הליכה עשינו יחסית בסבבה .
מקזבגי המשכנו לעיירה קסומה בשם סיגנגי ששם לקחנו גסטהאוס קצת יותר מפנק (עם מקלחת ושירותים פרטיים) ואפילו הלכנו לעשות מסאג' אחרי שמונה ימים של טרקים קשוחים חח
דרך אגב בטיול הזה הגענו למסקנה שאנחנו רוצים להתפטר מהעבודות שלנו ולצאת לטיול ארוך 🙂 ועל כך אפשר לקרוא בפוסט מעובדת הייטק לבלוגרית טיולים
